רכב משותף לעובדים

למה איגום ולא רכב צמוד

רכב צמוד יושב אצל עובד אחד גם כשהוא לא נוסע. בארגון שבו הנסיעות מזדמנות, זה אומר צי גדול בהרבה ממה שנדרש בפועל. איגום מחליף החזקה בהקצאה ומוריד את מספר הרכבים לרמת השימוש האמיתי ולא לרמת מספר העובדים.

המחיר הוא שכבת ניהול חדשה: מישהו צריך לדעת בכל רגע איזה רכב פנוי, למי, ועד מתי. בצי צמוד השאלה הזו לא קיימת.

שלוש נקודות שבהן איגום ידני נשבר

• רכב תפוס על הנייר. העובד חזר מוקדם או ביטל ואף אחד לא שחרר את ההזמנה. הרכב חונה והמערכת מציגה אותו כתפוס. זו נקודת הכשל המרכזית והיא מייצרת מחסור מדומה.
• אין תיעוד מי נסע מתי. כשמגיע דוח תנועה או מתגלה נזק, אין רשומה שמכריעה.
• ההקצאה תלויה באדם. מי שמחזיק את הגיליון הוא צוואר בקבוק וכשהוא בחופשה הכול נעצר או עוקף אותו.

מסלול ההזמנה שעובד

1. העובד מזמין לתאריך ולשעה, לא לרכב מסוים. מי שמזמין רכב ספציפי מייצר תור מיותר.
2. ההזמנה עוברת לאישור לפי מדיניות הארגון, או מאושרת אוטומטית אם אין צורך.
3. המערכת מקצה רכב פנוי מתוך המאגר. ההקצאה היא תוצאה של הזמינות ולא של בקשה.
4. מסירה מתועדת עם מד אוץ ומצב הרכב.
5. החזרה משחררת את הרכב מיד, כך שהוא זמין להזמנה הבאה.

ציוד ומפעיל באותו מסלול

בחלק מהארגונים ההזמנה אינה רק רכב. נדרש גם ציוד שמוצמד לנסיעה ולעיתים מפעיל מוסמך לרכב מסוג מסוים. כשאלה מנוהלים בנפרד מההזמנה נוצר המצב הגרוע מכולם: רכב אושר ובבוקר הנסיעה מתברר שאין מי שיפעיל אותו.

הזמנת הציוד והמפעיל באותו מסלול של הרכב פותרת את זה מראש, כי הזמינות של שלושתם נבדקת יחד ולא בזה אחר זה.

איך זה עובד בקארפרו

שאלות נפוצות